במהלך ההיסטוריה האנושית, פיסול דמויות היה כלי רב עוצמה עבור אמנים לחקור את המורכבות של הצורה האנושית והנפש.
עבור האמן, יצירת דמות מפוסלת היא מסע אינטימי של התבוננות, פירוש וביטוי. דרך מגע ידיו בחומר – בין אם זה חמר רך, אבן קשה או מתכת גמישה – האמן מנסה להפיח חיים בחומר דומם. זהו ניסיון לתפוס לא רק את הדמיון החיצוני, אלא גם את התחושות הפנימיות, את הסיפורים והרגשות החבויים בתוך הדמות. כל קימור, כל קו וכל מרקם נושאים בחובם החלטה אמנותית מודעת, המשקפת את ראייתו הייחודית של האמן ואת פרשנותו את טבע האדם.
הפיסול הופך לדיאלוג שקט בין האמן ליצירתו, מרחב שבו מתגלים רבדים עמוקים של קיום.